בתי הסוהר בישראל – מסגרת חוקית והיבטים שיקומיים

מערכת הכליאה בישראל מהווה מרכיב מרכזי במערכת אכיפת החוק, והיא משקפת את המתח המתמיד בין הצורך לשמור על ביטחון הציבור לבין החובה להבטיח את זכויות האדם גם בתוך כתלי הכלא. התנהלות תקינה של מערך הכליאה חיונית הן למימוש גזרי הדין והן לקידום תהליכים של שיקום והחזרת אסירים לחיים נורמטיביים. מוסדות הכליאה בישראל עברו שינויים משמעותיים במבנה, בתפיסה ובמדיניות לאורך השנים, והם ממלאים תפקיד מורכב הכולל ענישה, הרתעה, מניעה ושיקום.

סוגי מתקני כליאה

מערכת הכליאה בישראל כוללת מספר סוגים של מתקנים, המתמיינים לפי אופי השהייה והתכלית של הכליאה. שירות בתי הסוהר, אשר מהווה זרוע מבצעית של משרד לביטחון לאומי, מפעיל מתקנים אלו בהתאם לדין הישראלי ובהנחיית גופים ממשלתיים ומערכת המשפט.

• בתי סוהר ביטחוניים: מתקנים שבהם כלואים אסירים ביטחוניים – כלומר, מבצעי עבירות ביטחוניות דוגמת טרור, חתרנות ופעילות נגד ביטחון המדינה.
• בתי סוהר פליליים: מוסדות שבהם כלואים אסירים שהורשעו בעבירות לפי הדין הפלילי הכללי, כמו עבירות רכוש, סמים, אלימות ועבירות מין.
• בתי מעצר: מתקני כליאה זמניים שבהם מוחזקים חשודים ועצורים עד למתן החלטה משפטית בעניינם או עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם.
• מוסדות לשיקום אסירים: מתקנים חצי-פתוחים או שיקומיים המיועדים לאסירים לקראת שחרור, בדגש על תהליכים טיפוליים, הכשרה מקצועית ושילוב מדורג בקהילה.

המסגרת החוקית של הכליאה בישראל

מערך הכליאה נשען על מספר חוקים ותקנות, כשהמרכזי שבהם הוא פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב–1971, אשר מסדירה את סמכויות השב"ס, זכויות האסירים וכללי ההחזקה. בנוסף, קיימת פסיקה ענפה של בג"ץ ומערכת המשפט המעצבת את גבולות הסמכות המינהלית תוך שמירה על זכויות יסוד של האסיר.

עקרון העל בתחום זה הוא כי האסיר אמנם מאבד את חירותו, אך אינו מאבד את יתר זכויותיו הבסיסיות כאדם, אלא אם כן יש בכך צורך הכרחי הנובע מצורכי ביטחון, סדר או מינהל תקין של המתקן. זכויות אלו כוללות בין היתר את הזכות לבריאות, קשר עם בני משפחה, גישה להשכלה, עבודה בתוך כותלי הכלא וטיפול נפשי או רפואי ככל שנדרש.

שירות בתי הסוהר – תפקוד ואתגרים

שירות בתי הסוהר מופקד על ניהול יומיומי של מתקני הכליאה, שמירה על הסדר, טיפול באסירים והליך השיקום. כגוף ביטחוני אזרחי, השב"ס מתמודד עם אתגרים מורכבים ובהם:

• צפיפות יתר בבתי הסוהר – נושא שעליו התריעה לא אחת מערכת המשפט, ובמיוחד פסיקת בג"ץ אשר קבעה סטנדרטים של מרחב מינימלי לאסיר.
• אלימות פנימית בקרב אסירים – ובכלל זה אלימות בין אסירים, בינם לבין סוהרים, ותופעות של שליטה על-ידי ארגוני פשיעה מתוך הכלא.
• שיקום ואחוז חזרה לפשיעה – שירות בתי הסוהר מפעיל תכניות טיפוליות מגוונות, אך שיעורי הריצידיביזם (חזרה לעבירה) מהווים עדיין בעיה לאומית המחייבת פתרונות מערכתיים רחבים יותר.

זכויות אסירים ומנגנוני פיקוח

בחינת התנאים שבהם מוחזקים אסירים נעשית באופן שוטף על-ידי גופים חיצוניים, לרבות הסנגוריה הציבורית, מבקר המדינה וגורמי פיקוח בין-לאומיים. בתוך בתי הסוהר קיימים נציבים לענייני פניות הציבור ונציב קבילות האסירים. הזכות לפנות לבתי משפט במקרים של פגיעה בזכויות היא עקרון המושרש היטב, ופסקי דין מהווים כלי דינמי בקביעת גבולות הסמכות של השב"ס.

כך לדוגמה, מקרה בג"ץ 1892/14 שבו קבע בית המשפט העליון סטנדרטים מחייבים של מרחב אישי לאסיר, הוביל את המדינה להתחייב ליישום הדרגתי של הקטנת הצפיפות בתאים. במקביל, הושקו יוזמות לשיפור תנאי המזון, ההיגיינה והשהייה במעצר מבודד.

היבטים שיקומיים בתוך מערכת הכליאה

לצד החובה להעניש, מערך הכליאה שם דגש הולך וגובר על טיפול ושיקום, במיוחד לאור ההבנה שהפחתת אחוזי חזרה לפשיעה תלויה בשילוב משאבים טיפוליים. בין השירותים המוצעים לאסירים ניתן למצוא:

• תכניות גמילה מסמים וסיוע בתחום בריאות הנפש
• לימודי השכלה בסיסית ואקדמית
• הכשרה מקצועית לקראת השתלבות בשוק העבודה
• שירותי עבודה בתוך הכלא לתמיכה כלכלית ופיתוח הרגלי עבודה

כמו כן, קיים שיתוף פעולה בין מערכת הכליאה לגופי רווחה, עמותות, גורמים טיפוליים חיצוניים והרשויות המקומיות, במיוחד בשלבים של שחרור מוקדם או חזרה הדרגתית לחברה.

התפתחויות ומגמות עדכניות

בעשורים האחרונים ניכרת מגמה של צמצום השימוש בכליאה כפתרון בלעדי. המדיניות החדשה של משרד המשפטים ומשרד לביטחון לאומי כוללת:

• חיזוק האלטרנטיבות לכליאה, דוגמת עבודות שירות, מעצרים בפיקוח אלקטרוני ושיקום מחוץ לכלא
• חיזוק ההיבט השיקומי מתוך הכרה כי שיקום אסירים משרת את ביטחון הציבור בטווח הארוך
• מהלכים לחקיקות חדשות שמאמצות אמות מידה של זכויות אדם

על אף מגמות אלה, המדינה עדיין מתמודדת עם אתגרים תקציביים ותפעוליים משמעותיים אשר מקשים על מימוש יעדים אלו במלואם. הביקורת הציבורית והמשפטית, לצד הלחץ מבתי המשפט, שומרים את הנושא על סדר היום הציבורי והמשפטי.

סיכום

בתי הכלא בישראל הם מערך מתפתח המשלב בין מענה ביטחוני לצרכים שיקומיים, בין שיקולים משפטיים למחויבות לאתיקה וזכויות אדם. שאלות של צפיפות, תנאים סניטריים, שיקום אסירים ושילוב בקהילה נותרות על סדר היום ומביאות לשיח ציבורי ומשפטי ערני. מגמות עדכניות מצביעות על שינוי בגישה ממוקדת ענישה לגישה הוליסטית הרואה באסיר גם אזרח לעתיד, אך המימוש המלא של גישה זו עדיין נמצא בצמיחה וישנה דרך לא קצרה להשלמתה.