פגיעות בעין נחשבות לאחת מן הפגיעות הרפואיות הרגישות ביותר, בשל השפעתן הישירה על איכות החיים, התפקוד היומיומי והיכולת להשתלב באופן מלא בעולם העבודה והחברה. קרע ברשתית — מצב רפואי שעלול להיגרם ממגוון סיבות — הוא ביטוי חמור לפגיעה במערכת הראייה, אשר לעיתים מותיר נכות תפקודית בלתי הפיכה. המקום המרכזי שמעניק החוק לפגיעה זו בא לידי ביטוי בהכרה האפשרית בזכאות לאחוזי נכות על פי תקנות הביטוח הלאומי וחקיקה רלוונטית אחרת. הבנת ההשלכות הרפואיות והמשפטיות של קרע ברשתית חיונית הן לציבור הרחב והן למי שלקה בפגיעה מסוג זה ומבקש למצות את זכויותיו כחוק.
מהו קרע ברשתית ואילו אחוזי נכות הוא מקנה?
קרע ברשתית הוא נזק בשכבת התאים האחראית לראייה, אשר עלול להוביל לירידה חדה בתפקוד הראייתי. במקרה של קרע ברשתית המאופיין בירידה קבועה בחדות הראייה או שדה הראייה, ניתן להעריך אחוזי נכות לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי. שיעור הנכות משתנה בהתאם לחומרת הפגיעה והשלכותיה התפקודיות.
התאמה בין חומרת הפגיעה לבין אחוזי הנכות
אחוזי הנכות בגין פגיעה ברשתית אינם קבועים מראש, אלא תלויים במספר משתנים רפואיים ותפקודיים שיש לבחון בקפידה. הגורם המרכזי בקביעת אחוזי הנכות הוא השפעת הקרע על הראייה בפועל: האם נגרמה ירידה קבועה בחדות הראייה? האם נפגע שדה הראייה? האם נדרשה התערבות ניתוחית, ואם כן — האם הייתה יעילה?
לשם קביעת אחוזי הנכות, נעזרים מומחי הביטוח הלאומי בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשכ"ט-1969, הכוללת טבלת ליקויים רפואיים. במסגרת זו קיימת התייחסות מפורשת לליקויי ראייה, הן בחדות והן בזווית הראייה. ככל שהפגיעה חמורה יותר — כך עולה שיעור הנכות שנקבע לנפגע.
לדוגמה, פגיעה חד-צדדית שמביאה לירידה חדה בראייה באחת מהעיניים, אך משאירה את העין השנייה תקינה לחלוטין, תזכה בדרך כלל לאחוזי נכות נמוכים יותר ביחס לפגיעה דו-צדדית או לפגיעה שמובילה לעיוורון. עם זאת, גם פגיעה בעין אחת עשויה להשפיע מאוד על התפקוד היומיומי, וייתכן שתזכה לנכות תפקודית גבוהה יותר, בהתאם לעיסוקו ונסיבותיו של הנפגע.
פרשנות משפטית: כיצד מעריכים את מידת הנזק?
הערכת הנכות בעבור קרע ברשתית ניצבת בצומת שבין הרפואה והמשפט. הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי הן הגוף המוסמך לקבוע את דרגת הנכות, תוך הסתמכות על בדיקות רפואיות, ממצאים אובייקטיביים ודיווחים מפורטים של רופאים מומחים.
לצד זאת, פרקטיקה משפטית שהתפתחה בבתי הדין לעבודה מלמדת כי בהחלט ניתן לערער על קביעות הוועדה הרפואית כאשר קיים טעות משפטית מהותית בהליך או סתירה בנתונים אשר לא הובאה בחשבון כראוי. בתי הדין עוסקים במקרים לא מעטים שבהם נטען, למשל, כי הוועדה לא בחנה ראיות חדשות, לא שקלה את ההשפעה התפקודית הנרחבת של הפגיעה, או טעתה בפרשנות מנגנון התסמינים הקליניים.
בתיקים המתנהלים בבית הדין לעבודה, עורכי הדין המלווים את הנפגעים נדרשים לשלב הבנה מעמיקה בסוגיות רפואיות, לצד בקיאות בהליך הדיוני והמשפטי של מערכות הביטוח הלאומי.
דוגמאות ממקרים אמיתיים
במקרה שהגיע לבית הדין האזורי לעבודה, גבר בשנות ה-50 לחייו לקה בקרע ברשתית בעינו הימנית בעקבות תאונת דרכים. אף שבתחילה לא הורגש פגיעה משמעותית, חלה התדרדרות ראייתית חדה כעבור מספר שבועות. הוועדה הרפואית קבעה לו נכות בשיעור של 10%, אולם בעקבות ערעור משפטי ושילוב חוות דעת אופטלמולוגית נוספת, הוחלט להעמיד את הנכות על 20%, תוך הכרה בפגיעה בשדה הראייה ולצורך מתמשך בהתאמות בתפקוד.
במקרה אחר, אישה בת 60 שעבדה משך שנים כמעצבת גרפית אובחנה עם קרע ברשתית אשר טופל בניתוח. אמנם הניתוח הצליח במידת מה, אך הראייה בעינה הפגועה נותרה מטושטשת. הוועדה הרפואית שקלה את השפעת הפגיעה על יכולתה להמשיך במקצועה הקודם, וקבעה נכות תפקודית בשיעור של 30%, למרות שלפי תבחיני חדות הראייה מדובר היה בירידה קלה יחסית. מקרה זה מבליט את חשיבות ההקשר התפקודי בקביעת אחוזי הנכות.
הקשר בין פציעת עיניים לבין זכויות נוספות
קרע ברשתית אינו מעניק רק זכאות לאחוזי נכות אלא עשוי להוות בסיס להכרה בזכויות נוספות, בהתאם לנסיבות מקרות הפגיעה. כך למשל:
- אם מדובר בפגיעה במהלך עבודה — ניתן להכיר בתאונה כתאונת עבודה ולדרוש תגמולים מתאימים לפי חוק הביטוח הלאומי.
- בקרב חיילים או שוטרים — ייתכן שתתקבל הכרה בפגיעה כפגיעה בשירות, המזכה בתגמולים ממשרד הביטחון.
- במקרים של תאונות דרכים — ייתכן ותקום זכאות לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
חשוב להדגיש כי לכל מסלול תביעה קיימות דרישות ראייתיות ופרוצדורליות נפרדות, ולפיכך נדרש תיעוד רפואי מפורט, עמידה בזמנים שנקבעו בדין ויידוע הגוף המתאים במועד הנכון.
התפתחויות עדכניות בתחום
בשנים האחרונות חלה מגמה גוברת של הכרה בהשלכות התפקודיות של ליקויי ראייה, גם במקרים שבהם הפגיעה אינה עונה על סף חדות הראייה המקובל. גישת הביטוח הלאומי מביאה בחשבון ביתר שאת מגבלות רלוונטיות כדוגמת אובדן יכולת קריאה, צורך באמצעים טכנולוגיים (כגון הגדלת תצוגה), רגישות לאור וקשיים בהתמצאות.
בנוסף, פיתוחים רפואיים בתחום הרשתית, כגון טיפולים בלייזר וטכנולוגיות להשתלת רשתית מלאכותית, מציגים אמנם אופק רפואי חדש, אך בשלב זה לא שוללים את תחולת הנכות, וייתכן שישפיעו על אחוזיה רק כאשר שכיחות השימוש בהן תעלה ויעילותן הארוכה תוכח.
סיכום: חשיבות האכיפה והמיצוי של זכויות רפואיות
קרע ברשתית עשוי להיות יותר מסתם ממצא רפואי — לעיתים מדובר באירוע שמשנה את אורח החיים ואת התפקוד הכללי של אדם. הבנת מערך הזכויות המשפטיות הכרוכות בפגיעה זו, לרבות האפשרות להכרה בנכות לצורך קבלת גמלאות או פיצויים, חיונית עבור הנפגעים. מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל, ובראשה הביטוח הלאומי, מעניקה מנגנון מורכב אך מקיף לבחינת הפגיעה והשפעתה האמיתית. מהלכים מושכלים, כולל שימוש נכון בזכות לערעור, הסתייעות במומחים רפואיים ועורכי דין בתחום הנזיקין ודיני העבודה, עשויים לשפר משמעותית את סיכוייו של הנפגע לממש את זכויותיו המלאות.