משבר הקורונה הוליד מציאות משפטית חדשה בישראל, במסגרתה נחקקו תקנות שעת חירום שנועדו להתמודד עם התפשטות המגפה ולשמור על בריאות הציבור. חלק מהאכיפה בוצע באמצעות הטלת קנסות מנהליים על אזרחים, עסקים ומוסדות, בגין הפרת התקנות – דוגמת הפרת בידוד, אי עטיית מסכה, או פתיחת עסק בניגוד להנחיות. עם זאת, לא כל קנס משקף בהכרח הפרה מוצדקת או מתועדת כדין. לכן, קיימת אפשרות להגיש ערר על קנס שהוטל, וחשוב להבין את ההליכים, הזכויות והמועדים הרלוונטיים לכך.
איך מגישים ערר על קנס קורונה?
במקרה של קנס שניתן בגין הפרת תקנות הקורונה, ניתן להגיש ערר לפי הליך מוסדר ותחום בזמן.
- בדקו את מועד מתן הדוח ואת מספרו
- הכינו טיעונים ומסמכים התומכים בטענתכם
- גשו לאתר הרשות הרלוונטית (משטרה או רשות האכיפה)
- הגישו את הערר בטופס ייעודי בתוך 30 יום מיום קבלת הקנס
- צרפו מסמכים רלוונטיים כמו אישורים רפואיים או תצהירים
- שמרו אישור שליחת הערר לצורכי מעקב
מסגרת חוקית וסמכויות אכיפה בתקופת הקורונה
הבסיס החוקי להטלת הקנסות מירבית בעת משבר הקורונה היה חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), תש"ף–2020. מכוח חוק זה, ניתן היה לקבוע תקנות שעת חירום שהסמיכו את המשטרה, פקחים עירוניים ורשות האכיפה והגבייה להטיל קנסות מנהליים על עבירות מסוימות.
הקנסות שניתנו במהלך התקופה נחלקו לשתי קטגוריות עיקריות:
- קנסות לפי סעיף 3(א) לחוק – על הפרות של תקנות בריאות הציבור.
- קנסות לפי צווים שניתנו מכוח החוק – למשל על התקהלות בלתי מותרת או הפעלת עסק בניגוד להגבלות.
ההליכים להגשת ערר – סמכויות ותנאים
הליך הגשת ערר מסדיר את זכותו של אדם לטעון שהקנס הופקע, שגוי או לא הוצדק בנסיבות הספציפיות של המקרה. במקרים רבים, טענות לערר מתבססות על אחד מהבאים:
- טעות בזיהוי או בפרטי הדו"ח.
- נסיבות מקלות שלא הובאו בחשבון בשעת רישום הדו"ח.
- פגם מנהלי בהליך ההטלה – לרבות חוסר סמכות, פגם בנוהל, או חוסר סמכויות של הגורם המוציא.
לכל אחד מסוגי הקנסות המסווגים בתקנות קיים מנגנון ערר מוגדר, כאשר ברוב המקרים הגוף אליו יש להגיש את הערר הוא מחלקת העררים של רשות האכיפה והגבייה, או המחלקות הרלוונטיות במשטרת ישראל, בהתאם לגורם שהנפיק את הקנס.
שיקולים בעת הגשת ערר
בעת הכנת ערר, יש לנסח טיעון משפטי בהיר ומנומק, המסתמך על ראיות, מסמכים ונתונים עובדתיים. חשוב לזכור כי שיקול הדעת של רשות האכיפה הוא מנהלי, כלומר עליו להתבסס על עקרונות של סבירות, הגינות, והיעדר שרירות. טיעונים פורמליים כדוגמת אי עמידה בדרישות החוקיות לרישום תקין של הדוח, עשויים להוביל לביטולו, גם אם הפרה מהותית התקיימה.
בין סוגי הטענות הנפוצות ניתן למצוא:
- היעדר ידיעה בזמן אמת על קיום התקנה – למשל בעת שינוי תדיר של ההנחיות.
- העדר כוונה לעבור עבירה – לדוגמה סטייה קלה או מידתית שלא סיכנה את הציבור.
- אי התאמה בין נסיבות המציאות לבין תיאור הדו"ח.
דוגמאות למקרים שבגינם הוגשו עררים
על מנת להמחיש את מורכבות הנושא, ניתן לבחון מספר דוגמאות שנידונו מול הגופים המשפטיים והרשויות:
- אזרח שקיבל קנס בגין הפרת בידוד, למרות שהחזיק באישור רשמי של משרד הבריאות על סיום תקופת הבידוד טרם מועד הקנס.
- בעל עסק שקיבל קנס על פתיחת חנות, אולם ההנחיות הרלוונטיות שפורסמו במסיבת עיתונאים טרם פורסמו ברשומות באופן המחייב מבחינה משפטית באותו המועד.
- משתתף בהלוויה שנקנסה בגין התקהלות, כאשר בדיעבד התברר כי מספר המשתתפים היה נמוך מהמותר באותה התקופה.
במקרים אלה, הטיעונים המוצגים הצליחו לשכנע את הרשות כי הקנס ראוי לביטול, נוכח טעות עובדתית או פרשנות משפטית לא מדויקת של הגורמים בשטח.
החלטות ועדות הערר ובתי המשפט
לצד ההליך המנהלי שנעשה מול הגוף שהטיל את הקנס, קיימת אפשרות להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך. לדוגמה, במידה ונדחה הערר הראשוני, יש לעיתים מקום לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים או להגיש בקשה לביטול קנס בהתאם לחוק העבירות המנהליות.
בתי המשפט נדרשו למספר סוגיות עקרוניות הנוגעות לתקפות ההוראות בתקופת הסגר, לשיקול הדעת השלטוני באכיפה סלקטיבית, ולזכויות היסוד אל מול הצרכים הבריאותיים. בחלק מהמקרים קבעו השופטים כי יש לבטל קנסות שניתנו באופן בלתי סביר או תוך פגיעה בזכויות הפרט.
מגמות והתפתחויות עתידיות
עם סיום גל ההדבקות המרכזיים ומעבר לשלב הפקת הלקחים, נבחנת בימים אלה בעין ביקורתית מדיניות הענישה בתקופת הקורונה. מספר ארגונים לזכויות האדם ביקשו לקדם שקיפות בבחינה מחודשת של קנסות שניתנו, ואף לקרוא למחיקת קנסות במקרים של אכיפה לא שוויונית או לא מוצדקת.
נוסף על כך, ישנה חשיבות לרפורמה בהליכי הערר, במיוחד באירועים רב-מערכתיים כדוגמת מגפה. טיוטות חקיקה עתידיות בוחנות הקמת גוף עצמאי שיפקח על סבירות פעולות האכיפה ויבחן מקרים שבהם נגרמה פגיעה לא מוצדקת לאזרחים בעקבות החלטות אדמיניסטרטיביות.
מסקנות
הגשת ערר על קנס קורונה היא זכות מנהלית משמעותית אשר נועדה למנוע פגיעה בלתי מוצדקת מהציבור, בעיקר לאור השינויים התכופים והמורכבות הרבה של תקנות החירום. ככל שמקפידים על הגשת ערר מקצועי, מבוסס ראיות ומנוסח היטב, קיימת סבירות גבוהה להשפיע על תוצאת התהליך. חשוב לעקוב אחר פרסומים רשמיים, לעמוד במועדים הקבועים בחוק ולשמור תיעוד מסודר לכל ההתכתבויות והתוספות להליך.
מערכת הערר, בשילוב עם ביקורת שיפוטית במידת הצורך, מהווה מרכיב מהותי בשמירה על איזון בין שמירה על בריאות הציבור לבין ההגנה על זכויות הפרט במצבי חירום לאומיים.