תצהיר לתביעת חוב במסגרת חדלות פירעון

הליך חדלות פירעון, בין אם מדובר בפשיטת רגל של אדם פרטי או פירוק חברה, מערב לא אחת מערך מורכב של נושים, התחייבויות, מסגרות משפטיות ולוחות זמנים שיש לעמוד בהם בקפדנות. אחד מהכלים המרכזיים המעניקים לנושים אפשרות להשתתף בהליך ולדרוש את זכויותיהם הוא תצהיר לתביעת חוב. מדובר בהליך מהותי ובעל השלכות, אשר מצריך הבנה מדויקת של הדרישות המשפטיות והמשמעות הטמונה בו. מאמר זה יבחן בהרחבה את מהותו של התצהיר, את הוראות הדין המסדירות אותו, את חשיבותו לנושה ולנאמן כאחד, וכן את הפסיקה הרלוונטית המעגנת את התנהלותו.

המסגרת החוקית לתביעות חוב

הגשת תביעת חוב מוסדרת במסגרת פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם–1980 ובחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח–2018, אשר החליף אותה והסדיר מחדש את התחום לפרטים וחברות כאחד. החוק קובע כי נושה המבקש להוכיח את חובו כנגד חייב המצוי בהליך חדלות פירעון, חייב להגיש זאת בצורת תצהיר ערוך כדין, הכולל את פרטי החוב והמסמכים הנלווים. סעיף 166 לחוק חדלות פירעון, לדוגמה, מפרט את סדרי הדין החלים על תביעות חוב, תוך דגש על הצורך באימות מופתי של הדרישה.

ייצוג נאות של חוב אינו רק פורמלי – הוא קובע את גורל הכספים שיוקצו לנושה מהנאמן. אי עמידה בדרישות פורמליות או מהותיות עלולה להוביל לדחיית התביעה, גם אם מדובר בחוב אמיתי. לכן, ישנה משמעות רבה להליך ניסוח והגשת התצהיר.

המבנה והמרכיבים של התצהיר

תצהיר לתביעת חוב נדרש לכלול מספר רכיבים חיוניים:

• פרטי זיהוי מלאים של הנושה – כולל שם, כתובת ומספר תעודת זהות או ח"פ.
• תיאור מהות ההתקשרות עם החייב – לדוגמה, מתן שירותים, הלוואה, עסקת מכר.
• הסכום הנתבע – בצירוף הסבר לחישובו.
• אסמכתאות ואישורים – חשבוניות, חוזים, התכתבויות ועוד.
• חתימה מלאה בפני עורך דין – אשר מאמת את זהות המצהיר.

לעיתים, הנושה יידרש לצרף גם תצהירים משלימים, חוות דעת או מסמכים נוספים אם הנאמן מצא שהתצהיר הראשוני לקוי או בלתי מובן.

סוגי נושים והתאמת תביעת החוב

תצהיר לתביעת חוב משתנה בהתאם לסוג הנושה ולסוג החוב:

• נושה כספי – נושה שטוען שנתן אשראי או מכר טובין ונדרש להוכיח את החוב באמצעים חשבונאיים תומכים.
• עובד – נדרש להגיש תביעה על זכויות שכר, פיצויים והפרשות בהתאם להוכחות תעסוקתיות.
• רשות ציבורית – רשויות המס, ביטוח לאומי, עיריות – לרוב מגישות תביעות מינהליות מסודרות בגין חובות מס או היטלים.

כל סוג של תביעה מחייב התאמה של התצהיר לעובדות הייחודיות ולראיות המתאימות לאותו מקרה.

התנהלות הנאמן או המנהל המיוחד

לאחר הגשת התצהיר, על הנאמן או המנהל המיוחד לבדוק באופן יסודי את תוקפו של החוב. הוא רשאי לדחות את התביעה, לקבל אותה באופן חלקי או מלא, או להזמין את הנושה להשלמת מידע. ישנם מקרים בהם תידרש חקירה של הנושה לשם בירור נסיבות החוב. החלטת הנאמן נמסרת לנושה, ואם הוא סבור כי היא שגויה, עומדת לו זכות ערעור לבית המשפט של חדלות פירעון.

למשל, בפשיטת רגל של חייב שהפעיל עסק מסחרי, נטען שעובד לשעבר זכאי לשכר עודף בגין שעות נוספות. הנאמן דרש הצגת דוחות נוכחות או אישור מהבנק כהוכחה שאלה שולמו בפועל. עם אי צירוף האסמכתאות, נדחתה תביעתו.

מועדים והשלכות של איחור

תקנות חדלות פירעון קובעות מועדים להגשת תביעת החוב. נושה שלא הגיש תביעתו במועד הקבוע בצו לפתיחת הל proceedings אינו זכאי להשתתף בחלוקת נכסי החייב, אלא אם ניתן לו היתר מיוחד מהנאמן או מבית המשפט, לפי שיקול דעתם.

איחור בתביעה נחשב כהזנחת זכות, ולעיתים גם בעלי תום לב מוצאים עצמם ללא סיכוי לגבות את החוב אם לא פעלו במועד. ההמלצה המקובלת היא לעקוב אחר פרסום צו פתיחת הליך, שכן לעיתים הפרסום נעשה ברשומות בלבד ולא מגיע ישירות לנושים, מה שמחייב עירנות מיוחדת.

הכרעות שיפוטיות והיבטים פרשניים

בתי המשפט בישראל עוסקים לעיתים קרובות בשאלות הנוגעות לפרטי תצהירי תביעת חוב. בפסיקה נקבע, בין היתר, כי אין די בהצהרה כללית אלא נדרש פירוט משכנע בדבר מקורה של ההתחייבות. לדוגמה, ברע”א 6543/11 נפסק כי היעדר תיעוד מספיק מהווה עילת דחייה, גם אם ברור שלתובע הייתה התקשרות כלשהי עם החייב.

הפסיקה שמה דגש גם על תום הלב של הנושה. נושה שמנסה להטות את ההליך לטובתו, מגיש חוב מופרז או מסתמך על ראיות מפוברקות – עלול להיתקל בסנקציות ואף בהשתת הוצאות.

תובנות מעשיות ומסקנות

תצהיר לתביעת חוב הוא כלי חיוני עבור נושים המבקשים להגן על זכויותיהם במסגרת הליך חדלות פירעון. יש לעורכו בקפדנות, לעגן את הטענות במסמכים מהימנים ולפעול בהתאם להוראות ולמועדים שנקבעו. נאמנים ומנהלים מיוחדים פועלים בשוויון ובהוגנות, אך אינם מהססים לדחות תביעות חסרות תוקף או כבסיס חלש.

על הנושים להקפיד על עריכת תצהיר מדויק, מפורט ומגובה בכלים ראייתיים. רק כך ניתן להבטיח עמידה בתנאי החוק ולקבל חלק מהאפשרי במסגרת מימוש נכסי החייב. תיקון טעויות לאחר ההגשה, או ניסיון להשלים מסמכים בשלב מאוחר, לרוב אינו מתקבל – גם לא בעין המשפט.