החוק להסדר סכסוכים במשפחה – מסגרת והשלכות משפטיות

משברים בתוך המשפחה, ובפרט כאלה הגורמים לפרידה בין בני זוג ולהתדיינויות בעניין אחריות הורית, הם תופעה מורכבת בעלת השלכות רגשיות, חברתיות ומשפטיות עמוקות. בשנים האחרונות, גברה ההכרה בצורך להסיט את פתרון הסכסוך ממסלולים משפטיים פורמליים מוכווני עימות, אל עבר מסגרות נוסחות-דו שיח, שמטרתן לייצר פתרונות מותאמים ומוסכמים במינימום נזק לצדדים המעורבים – ובעיקר לילדים. חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, התשע"ה–2014, משקף תפיסת עולם זו, ומהווה נדבך מרכזי בשינוי תפיסת ההתערבות של המערכת המשפטית בסכסוכים משפחתיים בישראל.

רקע חקיקתי ותכליות החוק

החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה נכנס לתוקף בשנת 2016 בעקבות המלצות ועדת שניט והמלצות נוספות שגובשו נוכח העומס על בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, ומול הצורך לפתח מנגנונים אלטרנטיביים ליישוב סכסוכים משפחתיים. החוק נועד ליצור מסלול ראשוני של הידברות טרם ניהול הליכים משפטיים פורמליים. מבחינה מערכתית, מטרתו להפחית את הנטל מבתי המשפט; מבחינה מהותית, להוביל את הצדדים לפתרון מיטיב ביותר, מתוך הסכמה ומתוך הפחתת מתחים ופגיעות העלולות להיגרם מהליך משפטי עוין.

הליך יישוב סכסוך – שלבים עיקריים

עם פנייה ראשונית של אחד הצדדים, המכונה "בקשה ליישוב סכסוך", מופעל מנגנון התערבות מקצועי באמצעות יחידות הסיוע שליד בתי המשפט ובתי הדין. ההליך מחייב את שני הצדדים, ומונע מהם לפתוח הליכים משפטיים מהותיים למשך פרק זמן שנקבע בחוק – תקופה המכונה "תקופת עיכוב הליכים".

• שלב הפנייה: כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשה ליישוב סכסוך. לא מצוין האם מדובר בגבר או באישה – אלא מי מהצדדים בוחר לפנות ראשון.
• קיום פגישת מידע והערכה (מהו"ת): יחידת הסיוע פונה אל בני הזוג ומנסה לתאם פגישה נייטרלית שמוקדשת להצגת הליך חלופי, הערכת הטיפול הנדרש, והבנת רצון הצדדים.
• דיון על אפשרות לגישור: אם הצדדים מסכימים, ניתן להמשיך לפגישות נוספות. אם לא, נפתח בפניהם המסלול המשפטי לאחר סיום תקופת העיכוב.

חשוב לציין כי במהלך תקופת העיכוב, לא ניתן לנהל הליכי גירושין, משמורת, רכוש וכדומה – למעט במקרי חירום שבהם קיימת סכנה ברורה או נדרשת פעולה מידית, למשל לצורך הוצאת צו הגנה.

השפעת החוק על הליכים משפטיים

אחת ההשפעות הבולטות של החוק היא המתח הנוצר סביב שאלת "מרוץ הסמכויות" בבתי הדין הדתיים ובבתי המשפט האזרחיים לענייני משפחה. קודם לחקיקת החוק, הצד שפנה ראשון יכול היה "לקבוע את המגרש", קרי – האם הסוגיות יתבררו בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. כיום, הגשת בקשה ליישוב סכסוך יוצרת "בלם זמני", וכך משווה את תנאי הפתיחה ומצמצמת את האפשרות לניצול טקטיקות מקדמיות.

לצד זאת, החוק מחייב מוסדות שיפוטיים לבדוק האם קדמה להליך תביעה בקשה ליישוב סכסוך, ולקיים את הליך ההידברות טרם קביעת דיוני מהות. בכך מתמסדת הבחינה של עילת הסכסוך ותנאי המסגרת, גם מבחינה מהותית ולא רק פורמלית.

יתרונות ואתגרים ביישום החוק

החוק מבקש לאזן בין מתן מענה מהיר לסכסוכים מתלהטים ובין הרצון להוביל להסכמות תוך צמצום נזקים. רשויות הרווחה, מגשרים משפטיים ועורכי דין נדרשים כיום להבין את מרחב ההשלכות של החוק, ולתכנן את מהלכי הפנייה והתגובה בתוך מסגרת מורכבת ומרובת שיקולים.

יתרונות המרכזיים של החוק כוללים:

• הפחתת עימותים ישירים בין צדדים, בפרט כשמעורבים ילדים קטינים.
• יצירת מרחב ניטרלי לפתרונות שלא במסגרת בית משפט.
• צמצום משך התדיינויות משפטיות בהמשך, באמצעות פתרונות מוקדמים.

עם זאת, קיימים גם אתגרים מעשיים, כמו:

• מקרים שבהם צד אחד משתמש בהגשת הבקשה באופן טקטי כדי "לקנות זמן".
• קשיים תפעוליים של יחידות הסיוע, בפרט בעומס פניות או בפריפריה.
• תחושת חוסר אונים של צד המעוניין בהליך מיידי למימוש זכויותיו, אך "נעצר" בשל תקופת העיכוב.

השלכות על ילדים ומשפחות

בתי המשפט הכירו שבניגוד לעימות משפטי שבו ילדים נתפסים לעתים כ"חלק מהמערכה", שיח בהסכמה מגן עליהם במישרין – הן מפני חשיפה למתח, והן מתוך ראיית טובתם בעת גיבוש הסכמים להמשך החיים. החוק מערב גורמי מקצוע כמו עובדים סוציאליים, פסיכולוגים קליניים ומפקחים מטעם יחידות הסיוע, שמיומנותם מאפשרת זיהוי ראשוני של מצבים בעייתיים, והתאמת מענה טיפולי הולם. במסגרת זו, ניתן גם להפנות את בני המשפחה למסגרות ייעוץ, טיפול משפחתי וגישור קהילתי.

השלכות החיוביות נזקפות בין היתר לעלייה בפתרון סכסוכים באמצעות הסכמה: לפי דיווחי הנהלת בתי המשפט, מעל חמישים אחוז מהפניות לפי החוק מסתיימות בהסדרים מוסכמים – לעיתים באמצעות גישור ולעיתים ללא צורך בהליך פורמלי נוסף. כך מצטמצם הצורך בהתערבות שיפוטית ישירה, מה שמקל על תפקוד המשפחה לאחר המשבר.

התפתחויות ואכיפה עתידית

מאז כניסת החוק לתוקף, נערכו מספר עדכונים והתאמות בתקנות ובנוהלי בתי המשפט, תוך הרחבת ההכשרות למגשרים ולעובדים ביחידות הסיוע. לצד זאת, נשמעת ביקורת ציבורית על פערי יישום – בפרט במקומות שבהם העומס מקשה על קיום הפגישות בפרק הזמן הקבוע. גם הרפורמה בחקיקה האזרחית, המתבצעת בהדרגה, עשויה להשפיע על הוראות החוק, למשל באופן שבו תפורש "תקופת העיכוב" במקרים מסוימים.

המגמה העתידית מצביעה על חיזוק ההליכים הטרום-שיפוטיים כבסיס לפתרון סכסוכים. ייתכן שגם תבחן האפשרות להרחיב את תחולת החוק למקרים של סכסוכי ירושה, סכסוכים בין אחים או סבים ונכדים, ולא רק פרידה בין בני זוג.

סיכום

החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה מהווה כלי מרכזי בגישה ההוליסטית לפתרון סכסוכים משפחתיים בישראל. לצד תרומתו לצמצום נזקי העימות המשפטי והגנה על ילדים, הוא משקף מהלך רחב של שינוי תפיסתי בהליכי משפט אישי: מקונפליקט להידברות, ממוקד תביעות לפתרון מותאם. הצלחת החוק תלויה ביישום זהיר, בהקצאת משאבים מקצועיים, ובשיתוף פעולה בין מוסדות המשפט והרווחה למען המשפחות המתמודדות עם משברים.