משמורת משותפת לאחר גירושין – מסגרת משפטית והשלכות מעשיות

הסדרת החזקה והאחריות ההורית על הילדים לאחר גירושין היא מהסוגיות המורכבות והרגישות ביותר המונחות לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. במהלך שני העשורים האחרונים חלה בישראל מגמה ברורה של מעבר ממודל משמורת מסורתית – שבה הורה אחד מקבל את המשמורת העיקרית – אל מודל של משמורת משותפת. מגמה זו משקפת שינוי תפיסתי-חברתי באשר לתפקידי ההורות לאחר גירושין, לצד שינויים חקיקתיים ופסיקתיים המעודדים אחריות הורית שווה ומעורבות פעילה של שני ההורים גם לאחר פירוד. במאמר זה נבחן את ההיבטים המשפטיים, המעשיים והחברתיים של הסדר המשמורת המשותפת, תוך התייחסות להתפתחות המשפטית בתחום, לקריטריונים שבתי המשפט מפעילים בעת קבלת החלטות, ולהשלכות האפשריות על ההורים והילדים כאחד.

המסגרת המשפטית המסדירה את סוגיית המשמורת

בשיטת המשפט הישראלית, סוגיית החזקת ילדים מוסדרת בעיקר על פי עקרונות המשפט האזרחי, תוך שילוב של עקרונות מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962. החוק קובע כי שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, כל עוד לא נשללה מהם אפוטרופסות זו על ידי בית משפט מוסמך. עם זאת, כאשר עולה שאלת המשמורת – כלומר, קביעת מקום מגוריו של הילד ולמעשה עיקר אחריות הטיפול בו – נדרש הסדר משפטי ייחודי.

העיקרון המרכזי עליו מבוססת ההכרעה בסוגיית המשמורת הוא "טובת הילד", עיקרון פרשני שמכוון את בית המשפט לאתר את ההסדר שהיה משרת בצורה הטובה ביותר את צורכי הקטין מכל ההיבטים – רגשי, חברתי, רפואי וחינוכי. בניגוד למה שהיה מקובל בעבר, כיום אין נטייה אוטומטית לקבוע משמורת בלעדית לאם, ובתי המשפט בוחנים את התאמת ההורים להסדר של משמורת משותפת על בסיס שיקולים קונקרטיים של מסוגלות הורית, שיתוף פעולה בין ההורים, ומסגרת החיים של הילד.

פרמטרים להכרעה בשאלת המשמורת

על מנת להחליט האם להסדיר משמורת משותפת, בית המשפט מקבל את עמדות ההורים, הסכמותיהם – אם קיימות – וחוות דעת של אנשי מקצוע כגון עובדים סוציאליים ותסקירי פקידי סעד. בין השיקולים העיקריים שנבחנים:

• תאימות מגורים: קרבה גיאוגרפית בין בתי ההורים, המאפשרת רציפות חינוכית ופער מינימלי בהתנהלות היומיומית של הילד.
• רמת תקשורת בין ההורים: נכונות ויכולת לשתף פעולה סביב הילד, גם אם היחסים הזוגיים עלו על שרטון.
• מעורבות הורית בזמן שבשגרה: עד כמה היה כל אחד מההורים מעורב בטיפול בילד טרם הפירוד.
• רצון הילד: בהתאם לגילו ולמידת בגרותו, מוקנית משקל לעמדת הילד ביחס לאופן חלוקת הזמנים והשהות עם ההורים.

שקלול כל הנתונים מוביל את בית המשפט לקבוע האם אכן יש הצדקה להסדר משמורת משותפת או שיש להעדיף הסדר אחר, כדוגמת משמורת בלעדית לאחד ההורים תוך הסדרי ראייה עם ההורה השני.

השלכות כלכליות של משמורת משותפת

אחד הנושאים שמקבל משנה תוקף בעת קביעת משמורת משותפת הוא נושא המזונות. מאז פסק הדין התקדימי בע"מ 919/15 נקבע כי כאשר המשמורת המשותפת מתקיימת ונקבעת אחריות הורית שווה, חובת תשלום מזונות הילדים מוטלת על שני ההורים לפי שלושה פרמטרים: שיעור ההכנסה של כל הורה, היקף זמני השהות, וצרכיו של הילד. המשמעות היא כי במקרים רבים, כאשר רמת הכנסותיהם של ההורים זהה וזמני השהות מאוזנים, ייתכן שחובת תשלום המזונות תבוטל כליל או תחולק באופן שווה בין ההורים.

סוגיה זו עוררה דיון ציבורי רחב, בעיקר משום שהיא שונה מהשיטה המסורתית שחייבה את האב בתשלום המזונות כמעט בכל מקרה, ללא קשר לזמני השהות או להכנסותיו. שינוי זה מבטא מגמה שוויונית יותר, אך גם יוצר אתגרים פרקטיים ומשפטיים במקרי פערים כלכליים משמעותיים בין ההורים או כאשר קיימת שחיקה בהסדר המשמורת בפועל.

מגמות עכשוויות ושיקולים פסיכו-חברתיים

המגמה בבתי המשפט לענייני משפחה היא לעודד, ככל הניתן ובתנאים מתאימים, את האחריות ההורית המשותפת של שני ההורים, מתוך הבנה כי דמות אב ודמות אם פעילה בחיי הילד תורמות להתפתחותו התקינה ולהפחתת תחושת אובדן עם פירוק התא המשפחתי. לצד זאת, קיימת זהירות מפני הסדרים מלאכותיים שאינם מבוססים על תשתית מעשית ומשמורת משותפת שאינה מן הלב – אלו עלולים לפגוע ביציבות הילד וליצור קונפליקט מתמשך בין ההורים.

כמו כן, מחקרים בקרב קהלים שונים מצביעים על כך שמשמורת משותפת, כאשר היא מתבצעת מתוך שיתוף פעולה אמיתי ומאפשרת לילד שגרה קבועה, מקטינה את הסיכון לבעיות רגשיות והתנהגותיות. מאידך, כאשר יש קונפליקט גבוה מתמשך בין ההורים או העדר תקשורת ראויה, משמורת משותפת עלולה להחמיר את מצבו הרגשי של הילד ולהפוך למקור להסלמה בין ההורים.

דוגמאות מהפסיקה להמחשת מורכבות הסוגיה

במקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ביקשו שני ההורים לקבוע משמורת משותפת, אלא שהתברר שלאם אין די שעות עבודה ולאב אין מסגרת מתאימה לקליטת הילד בצהריים. בית המשפט החליט, על יסוד תסקיר מקצועי, כי המשמורת תינתן לאם והאב ייהנה מהסדרי שהות נרחבים, אך לא שוויוניים, ותשלום המזונות יותאם לכך. במקרה אחר, שנדון בתל אביב, נקבעה משמורת משותפת לשני ההורים חרף קונפליקט ביניהם, לאחר שנמצא כי הילדה בגיל חטיבת ביניים, מנהלת קשר קרוב עם שני ההורים והם גרים בשכנות. בפסק הדין הודגש כי ההסדר ייבחן מחדש אם אחד מההורים יפגע ביציבות היישום בפועל.

מסקנות

משמורת משותפת איננה פתרון קסם, אך כאשר מתקיימת תשתית מתאימה – הן מבחינת התקשורת ההורית והן מבחינת רצון ההורים ויכולת יישום – מדובר במודל שמשרת את טובת הילד ותואם את ערכי השוויון והמעורבות ההורית. חשוב להבין כי ההחלטה על משמורת משותפת נבחנת לגופה בכל מקרה ומקרה, על יסוד מכלול הנתונים, ללא נוסחה קבועה מראש. בתי המשפט ממשיכים להתמודד עם קשת רחבה של נסיבות, כאשר במרכז עומדת תמיד טובת הילד בטווח הקצר והארוך.